פסק-דין בתיק תע"א 9651/09, 9652/09

רקע כללי

1.    השאלה המרכזית שבמחלוקת הינה - האם זכאים התובעים לכך שערבי החג במהלכם אין הם עובדים ייחשבו כ"ימי מנוחה בשכר" ו/או כי ימים אלה לא ינוכו ממכסת ימי החופשה הצבורה העומדת לזכותם, אם לאו.

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    התובעים מועסקים בנתבעת 1 (להלן: "העירייה" או: "הנתבעת") בהסכם אישי (ראה - נספחים א(1)-(2) לכתב ההגנה), כדלקמן:

התובע, משפטן במקצועו, החל העסקתו בלשכה המשפטית של העירייה בחודש 5/99 בתפקיד  של תובע עירוני ובהיקף של משרה מלאה.

התובעת, רו"ח במקצועה, החלה העסקתה בעירייה בחודש 4/99 בתפקיד מנהלת מחלקת תקציבים ובהיקף של משרה מלאה.

3.    בחודש 6/09 או במועד סמוך לכך, עם קבלת גליון הנוכחות לחודש 5/09, נודע לתובעים כי ערב חג השבועות נרשם בגליון הנוכחות כיום חופשה ונוכה ממכסת ימי החופשה המגיעה להם (ראה - סע' 4 לתצהיר התובעים). עיון נוסף בגליון הנוכחות לימד את התובעים כי ממכסת ימי החופשה נוכו גם ערבי חג הפסח (הראשון והשני), שאף במהלכם לא עבדו התובעים בנתבעת (ראה - סע' 6 לתצהירי התובעים).

4.    התובעים אינם חולקים על כך כי בערב חג השבועות הם אכן לא עבדו, אולם לשיטתם במהלך כל תקופת עבודתם בעירייה - החל משנת 1999 - הם לא עבדו בערבי החג. חרף זאת הם קיבלו שכר מלא, כאשר הימים של ערבי החג נחשבו לשיטתם ל"ימי מנוחה בשכר". משמע - לא נגרע בגינם ממכסת ימי החופשה שעמדה לזכותם (ראה - סע' 8-9 לתצהירי התובעים). הוסיפו התובעים וטענו, כי בערבי החג משרדי הנתבעת היו סגורים והעבודה בהם לא התקיימה ואף לא היתה אפשרית כלל, למעט מועד אחד בלבד לאחר הגשת התביעה, בו הודיעה הנתבעת כי משרדיה יהיו פתוחים בערב החג (ראה - סע' 10 לתצהירי התובעים).

לטענת התובעים, עם השנים התגבש נוהג של אי עבודה בערבי חג באופן בו נחשבו ימים אלה כימי מנוחה בשכר מלא. משכך, אין ניתן לשלול מהם זכות זו לאחר שנים ארוכות באופן חד צדדי ובמיוחד שעה שהנתבעת עצמה אינה מאפשרת להם לעבוד בערבי החג עקב סגירת משרדיה.

טענות הנתבעות

5.    טענות העירייה בתמציתן היו כדלקמן:

§        התובעים מועסקים על פי חוזים אישיים בהם נכתב כי הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות והוראות כל הסכם קיבוצי אחר לא יחולו על העסקתם, אלא אך ורק  חוזה העבודה המיוחד.

במסגרת החוזה המיוחד לא הוענקה לתובעים זכות שלא לעבוד בערבי חג ולקבל  בגינם שכר מלא כאילו היו ימי מנוחה בשכר. התשלום שקיבלו התובעים בגין אי עבודה בערבי חג כימי מנוחה בשכר אכן נהג במשך השנים, אולם מקורו בטעות אשר תוקנה בהתאם לעמדת מרכז השלטון המקומי. זאת, לא רק ביחס לתובעים אלא ביחס לכלל העובדים המועסקים בחוזים אישיים שאינם מיוצגים ע"י ארגון העובדים.

§        אף אם ההטבה של תשלום עבור ערבי חג כימי מנוחה בשכר נקלטה לתוך חוזה העבודה של התובעים מכח נוהג, עדיין יש צורך לבחון את חוקיותה לאור חוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985 (להלן: " חוק יסודות התקציב") ובשים לב למעמדה של הנתבעת כגוף ציבורי. בחינה המעלה כי מתן ההטבה נעשה שלא כדין ובאופן החורג מהמקובל במדינה.

§        משרדי העירייה אמנם סגורים בערבי חג ובחוה"מ אולם לעובדים בחוזה אישי ניתנת האפשרות לעבוד בימים אלה וכך גם בחופשה המרוכזת בחודש אוגוסט. וזאת בתאום עם מינהל משאבי אנוש.

§        התובעים אינם מחויבים לעבוד בערבי חגים או בחול המועד, שהם ימים של חופשה מרוכזת, וימים אלה אמורים להיחשב כימי חופשה או בחירה. אין מניעה, על פי חוק יסודות התקציב, להחיל גם על עובדים בחוזים אישיים את הנהוג בשרות המדינה בענין ימי בחירה וחיוב מופחת של חופשה בגין חופשה בחול המועד ובערבי חג.

6.    טענות המדינה בתמציתן, היו כדלקמן:

§        הן התובעים והן הנתבעת לא הציגו מסמך המעגן את ההסדר, לפיו התובעים זכאים למנוחה בשכר בגין אי עבודה בערבי חג.

§        אף אם תתקבלנה טענות התובעים לפיהן בהסכם העבודה עוגן, מכוחה של התנהגות מתמשכת, תנאי כאמור, הרי שאין לו כל תוקף בהיותו נוגד את חוק יסודות התקציב.